03.01.2020

נושא המאמר: כניסה ודמי כניסה לפארקים ציבוריים בישראל

לאחרונה, פורסם בעיתונות על כוונת משרד הפנים לאפשר לרשויות המקומיות להטיל דמי כניסה לגנים ציבוריים, וכעבור מספר שבועות פורסם על סגירת הגן הציבורי בעפולה בפני המבקרים מחוץ לעיר.

סעיף 249 (8) לחוק העיריות (תיקון) קובע באופן ברור ומפורש כי חל איסור על העיריות  להטיל דמי כניסה לגנים הציבוריים בשטחן, אלא במקרים חריגים באישור שר הפנים, בהתאם לתקנות שאושרו בוועדת הפנים והסביבה בכנסת.

כמו כן, החוק האוסר אפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות בילוי ומקומות ציבוריים.

האם לעיריית עפולה ולעיריות אחרות הזכות לסגור את שערי הגנים הציבוריים או להטיל דמי כניסה ? מהי הגדרת "גן ציבורי"  בכלל?  באילו מקרים, אם בכלל, העירייה מוסמכת להטיל דמי כניסה לגן ציבורי? מהן השיטות שהעיריות משתמשות בהן כדי לעקוף חוקים ולסגור את שערי הגנים הציבוריים או להטיל דמי כניסה על מבקרים מחוץ לעיר? מה בתי המשפט אומרים בנדון?

בחזרה לעבר החקיקתי, מדוע וכיצד סעיף זה נחקק במקור,  סעיף האוסר הטלת אגרות מלבד במקרים מיוחדים? ומה ניתן להסיק לגבי סגירת שערי הגנים הציבוריים בפני "קהל מסוים"?

והשאלה העיקרית: מהן ההתפתחויות הצפויות בחקיקה בתחום זה לאור גל החוקים הגזעניים בשנים האחרונות?