סקר האלימות החברתית שהושלם ותוצאותיו המרכזיות שהוצגו בכנס "בעין הסערה " שהתקיים בנצרת ב- 12 ביוני 2019, הוא הסקר הגדול והמקיף ביותר שנערך בקהילה הערבית בישראל על כל מרכיביה, אזוריה הגאוגרפיים ועיירותיה השונות, והוא גם מפקח על המציאות מנקודת מבטו של הציבור הערבי בישראל. בעצמו, בהתייחס לתקיפות ומידת החשיפה אליהם, צפייה ותרגולן, עמדות ודעות על אלימות ודרכי התמודדות אתה והנטייה לתרגול אותה, אלימות ויחסיה עם משתני הפרט והחברה, הגופים והמסגרות האחראיות על התפשטות האלימות ועל המאבק שלה ועל התפקיד הקיים והקיווי שלה, וכך סקר זה מספק בסיס אמין מדעי אמין מגיע, מקיף ו Manlnh מהווים את הבסיס לתהליך התכנון האסטרטגי ואת התערבות מעשית לטפל בנגע האלימות, להפחית את התפשטות ומניעה.

סיכום התוצאות המרכזיות

כמיליון וחצי פלסטינים גרים בישראל ומהווים 17% מכלל האוכלוסייה, בחברה שנחשבת צעירה, בה ילדים ונערים (דור 0-17) מהווים 40% מהם וגודל המשפחה הממוצע הוא 3.9 פרטים.

באמצעות סקר זה נבדקו כמה מאפיינים של החברה ויחסם לאלימות חברתית, בהקשר של הון חברתי, ברור כי מחצית מהציבור קובע כי הוא מרוצה מחייו בכלל, עם שונות מסוימת בין אזורים ועיירות שונות. יותר מ 90% ציינו את שביעות רצונם ממערכות היחסים שלהם במקום העבודה שלהם. מה שמדהים הוא האחוז הגבוה של האנשים המצביעים על חוסר אמון בין אנשים לאחרים. מבחינת איכות החיים, כ -40% הצהירו כי הם אינם חשים בטוחים כאשר הם מסתובבים בלילה בשכונתם או במדינתם, בעוד 21% הצהירו על הפחד הזה במהלך היום.

בין 33% ל -45% מתאחדים על התפשטות סמים, אלכוהול, תופעת הריקנות והפשע המאורגן בחברה הערבית, בעוד 74% מדווחים על הימצאות נשק בעיירותיהם. 80-85% מהציבור מייחס את קיומם ושכיחותן של תופעות אלה לחוסר העניין של הרשות להילחם בהן ולרשלנות המשטרה בטיפול ובמניעתן.

באמצעות סקר זה, עמדו עמדות ודעות במעקב אחר מספר נושאים וקשריהם למשתנים אישיים וחברתיים. בהקשר זה ברור כי 12.1% מהציבור נותנים לגיטימציה לאלימות כלפי נשים, ו -70% מסכימים כי יש להעניק לנשים שוויון זכויות, אולם 57% מהציבור אינו רואה כי לאישה יש את הזכות להגיש תלונה אם היא מוכת על ידי בעלה.

שליש מהקהל הגברי (33.8%) ורבע מהקהל הנשי (25.6%) עדיין רואים שימוש באלימות כאמצעי חינוך טוב. ואילו 19% רואים שימוש באלימות ככלי טוב לפתרון בעיות ו -20% רואים לנקום בזכות למשפחות נפגעי הרצח. יתרה מזאת, יותר מ -68% חושבים שיש פיגועים נגד מורים בבתי הספר. מעניין לציין כי מרבית הציבור (75.9%) סבור כי המדינה דואגת להתפשטות האלימות בעיירות ערביות וכי העונשים שהוטלו על מבצעי האלימות אינם חמורים. לגבי מנהגים ערבים, 44.4% מהציבור חושבים שהם מעודדים אלימות בחברה.

מחצית מהציבור (52.1%) העמידו את בעיית האלימות בראש סולם הבעיות מבחינת סכנתם לחברה, ואחריה חוקים גזעניים ותנאים כלכליים קשים.

ביחס לחשיפה לאלימות, הנתונים מצביעים על כך כי 27% מהמשפחות הערביות היו נתונים לאחת מצורות ההתעללות בשנה האחרונה, ואחוז זה עולה בדרום ל 38.5%. התקיפה ברכוש היא הנפוצה ביותר ואחריה תקיפה מילולית. ראוי לציין ש- 18% מההתקפות אירעו בדרך כלל בבית.

בכל הנוגע להתמודדות עם אלימות והתקפות, 35.9% מהאנשים שהותקפו העידו על אי דיווח על כך, ושיעור הדיווח הגבוה ביותר מתרחש במקרים של התעללות מחוץ לעיירה או בעיירות יהודיות או במקום העבודה לעומת מקרי התעללות בעיירה, בשכונה או בבית. 54% מהתוקפים מסבירים כי אי דיווח האירוע היה פשוט ולא חמור, ואילו 57.5% ציינו כי הם לא רוצים שהמשטרה תתערב, ו -37.8% ציינו את חששם מפני תגמול, לעומת 13.1% שהצהירו כי הם פתרו את הבעיה בצורה לא שלווה.

כרבע מהציבור (24.7%) נחשפו באופן אישי לסוג כלשהו של אלימות, ואילו 67.8% ציינו כי היו עדים למקרי אלימות ו -10% מעצמם נהגו באלימות כלפי אחרים בשנה האחרונה לקראת הסקר. האנשים החשופים ביותר לאלימות הם אלה המספקים שירותים.

על פי הנתונים, הקשר ההפוך בין אלימות, מצבו הכלכלי של הפרט והמשפחה ומידת ההשגה החינוכית ברורים. כמו כן, כ -10% מהתקיפות היו הטרדות מיניות, מהן התוקף ב -57.8% היה אדם ידוע לקרבן.

בהקשר של מזיקים חברתיים, 74.5% מהציבור מסכימים עם השכיחות של כלי נשק בעיירותיהם, ואילו 45.3% מעידים על קיומה של תופעת "ההגנה המותנית / ריקה" ו -33.6% מעידים על הימצאותן של קבוצות עברייניות בעיירותיהם. ראוי לציין כי 4.6% ציינו כי הם השתמשו בכלי נשק לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, ו -1.2% אמרו שהם השתמשו ב"חווה ". מרבית הציבור (87.7%) מייחס את התפשטות תופעות אלה לחוסר העניין של הממשלה והממשלה בנוסף לרשלנות המשטרה בטיפול בהן.

מצד שני, קיימת הסכמה כללית כי המוסדות הפורמליים (הרשות השופטת, המשטרה וכו ') ומוסדות החברה הערבית (גופים חברתיים ופוליטיים) אינם ממלאים תפקיד הולם במאבק באלימות. ראוי לציין כי המסגרת המוערכת ביותר היא ועדי השלום בערים הערביות, בהן 75.1% מהציבור העריכו את עבודת הוועדות הללו בטוב או טוב מאוד.

נתונים מרכזיים אלה באים ליצור בסיס מדעי אמין לתהליך תכנון אסטרטגי לקראת התערבות רב-ממושכת כדי לבלום את תופעת האלימות, שכן הוא יכוון את המתכננים לחולשות הדורשות מיקוד ויעניקו עדיפות לקבוצות ואזורי "הסכנה" בנוסף לנושאים והבעיות שיש להתייחס אליהם. אנו מציינים כי תהליך זה מחייב מחקר מעמיק, סטטיסטי ואנליטי בנתונים המסופקים על ידי סקר זה.